לְיֵי דָא מִילָּא. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. לְיוֹרְשָׁהּ. דְּתַנִינָן תַּמָּן. וְזַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא כְאֵשֶׁת אִישׁ לְכָל דָּבָר.
Pnei Moshe (non traduit)
ליורשה. וכהאי דתנינן בתוספת' שם הבעל זכאי במציאת' כו' וזהו כאשתו לכל הדברים דאמרי' בכתובות:
לידא מילה. לאיזה דבר קאמר ר' יהודה במתני' הרי היא כאשת איש לכל דבר ומאי מרבי מלכל דבר:
שֶׁלֹּא עָמַד מְאוֹתוֹ הַחוֹלִי. וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה נֶאֱמָנִין. יוֹדְעִין הֵן הָעֵדִים שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּתְייַחֲדָה עִמּוֹ שֶׁהָיָה שָׁם עֶבֶד וְשִׁפְחָה. כְּהָדָא. נִתְייַחֲדָה עִמּוֹ בִּפְנֵי שְׁנַיִם צְרִיכָה הִימֶּינּוּ גֵט שֵׁינִי. בְּאֶחָד אֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵט שֵׁינִי. בְּאֶחָד בְּשַׁחֲרִית וּבְאֶחָד בֵּין הָעַרְבַּיִם. זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וְשָׁאַל רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן תרדיון לַחֲכָמִים וְאָֽמְרוּ. אֵין זֶה יִחוּד. נִתְייַחֲדָה עִמּוֹ כְּדֵי בְעִילָה חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם בְּעִילָה וְאֵין חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אַף חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין. רִבִּי יִרְמְיָה פָּתַר מִתְנִיתָא. נִתְייַחֲדָה עִמּוֹ כְּדֵי בְעִילָה חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם בְּעִילַת זְנוּת וְאֵין חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין בִּבְעִילָה. לֹא נִתְייַחֲדָה עִמּוֹ כְּדֵי בְעִילָה אֵין חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם כְּלוּם. רִבִּי יוֹסֵי פָּתַר לָהּ מַתְנִיתָא. נִתְייַחֲדָה עִמּוֹ כְּדֵי בְעִילָה חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם בְּעִילַת זְנוּת וְאֵין חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין בִּבְעִילָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אַף חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין בִּבְעִילָה. לֹא נִתְייַחֲדָה עִמּוֹ כְּדֵי בְעִילָה אֵין חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם קִדּוּשִׁין בְּכֶסֶף. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אַף חוֹשְׁשִין לָהּ מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין בְּכֶסֶף. אָמַר רִבִּי אָבִין. 42b אַתְיָא דְּבֵית שַׁמַּי כְּרַבָּנִין וּדְבֵית הִלֵּל כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה.
Pnei Moshe (non traduit)
וב''ה. קסברי התם צריכה הימנו גט שני כר''י בר' יהודה דס''ל לר' אבין דפלוגתא דב''ש וב''ה נמי בלא ראינו שנבעלה אלא בנתייחד' עמו כדי בעילה:
אתייא דב''ש כרבנן. פלוגתא דב''ש וב''ה לקמן פ' הזורק גבי המגרש את אשתו ולנה עמו בפינדקי ב''ש אומרים א''צ הימנו גט שני וכרבנן דהכא דלא חיישינן שמא בעל לשם קידושין:
רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף חוששין לה. כלומר אף בזו חוששין דנהי דלבעילה ליכא למיחש מכל מקום חוששין שמא בכסף קידשה:
ר' יוסי פתר. דבהא פלוגי ובנתייחדה כדי בעילה כו' כר' ירמיה אלא דלדידיה בלא נתייחדה כדי בעילה נמי פליגי דת''ק קאמר אין חוששין לה משום קידושין לא בבעילה ולא משום קידושי כסף:
רבי יוסי בר' יהודה כו' גרסינן קודם ר' יוסי פתר ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות:
אף חוששין משום קידושין בבעילה. וצריכה ממנו גט שני ואנתייחדה כדי בעילה פליג אבל בלא נתייחדה כדי בעילה לד''ה אין חוששין לה משום כלום:
ועבד ושפחה נאמנין הן. בתמיה דקתני במתני' אפילו עבד אפילו שפחה:
יודעין הן. הכי קאמר שהעדים מעידים שיודעים הן שבשעה שנתייחד עמה היה שם עבד או שפחה ומסתמא לא בעל בפניהם:
כהדא מילתא באפי נפשה היא כהדא דקתני בתוספתא:
בפני שנים צריכה הימנו גט שני. דחיישינן שמא בעל לשם קידושין:
באחד אינה צריכה ממנו גט שני. דביאה לשם קידושין צריך שיתייחד בפני שנים דוקא:
אין זה יחוד. דאין מצטרפין:
נתייחדה כו'. כדמפרש לקמיה:
ר' ירמיה פתר. להאי ברייתא דה''ק נתייחדה עמו כדי בעילה חוששין משום בעילת זנות ואפי' לא ראינו שנבעלה אבל אין חוששין לה משום קידושין בבעילה ואינה צריכה ממנו גט שני:
מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. תַּמָּן הוּא אָמַר. מִיתָה מְצוּיָה. וְהָכָא הוּא אָמַר. אֵין מִיתָה מְצוּיָה. תַּמָּן בַּצִּיבּוּר כָּאן בְּיָחִיד. דְּתַנְיָא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. לֹא הָיָה שׁוֹפָר שֶׁלְּקִינִּים בִּירוּשָׁלַיִם מִפְּנֵי הַתַּעֲרוֹבֶת. שֶׁמָּא תָמוּת אַחַת מֵהֶן וְנִמְצְאוּ דְמֵי חַטָּאוֹת מֵתוֹת מְעוּרָבוֹת בָּהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן בציבור. חיישינן שמא מת אחד מהן אבל ביחיד לא חיישינן:
מחלפה שיטתיה דרבי יהודה תמן הוא אומר. בברייתא דלקמן מיתה מצויה כלומר דחייש למיתה ולפיכך לא היה שופר של קיני חובה בירושלים כדלקמן והכא לא חייש למיתה דקאמר כאשת איש היא דלר' יהודה אפי' אמר מעת שאני בעולם וכל שעה משעת נתינ' איכא לספוקי דילמא זו היא שעה סמוך למיתה ואפ''ה לא חייש:
בְּעִילָתָהּ מָהוּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בְּעִילָתָהּ בְּרוּרָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בְּעִילָתָהּ סָפֵק. מָאן דְּאָמַר בְּעִילָתָהּ בְּרוּרָה. מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. וּמָאן דְּאָמַר בְּעִילָתָהּ סָפֵק. מֵת פָּטוּר. לֹא מֵת מֵבִיא חַטָּאת.
Pnei Moshe (non traduit)
ומאן דאמר בעילתה ספק. ה''ק תלויה ועומדת בספק דבכל שעה הדבר בספק אם ימות מאותו חולי מגורשת היא למפרע משעת כתיבה ופטור ואם לא מת מאותו חולי יביא חטאת:
מאן דאמר בעילתה ברורה מביא אשם תלוי. כלומר שברורה היא בזה שמביא אשם תלוי כמו הבא על ספק אשת איש וה''נ ספק אשת איש היא:
בעילתה. זו שאמר מהיום אם מתי מחולי זה הבא עליה מהו חייב עליה:
הלכה: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא כול'. אָמַר רִבִּי בָּא. בְּחַייָו וְהוּא שְׁתְּשַׁמְּשֶׁינּוּ כָּל צוֹרְכוֹ. וְהוּא שֶׁתָּנִיקִי כָּל צוֹרְכוֹ. אֲפִילוּ לֹא שִׁימְּשַׁתּוּ כָּל צוֹרְכוֹ. אֲפִילוּ לֹא הֵנִיקַתּוּ כָּל צוֹרְכוֹ. אֶלָּא אֲפִילוּ שִׁימְּשַׁתּוּ שָׁעָה אַחַת. אֲפִילוּ הֵנִיקַתּוּ שָׁעָה אַחַת. לְאַחַר מִיתָה אֲפִילוּ לֹא שִׁימְּשַׁתּוּ וְלֹא הֵנִיקַתּוּ כְּלוּם. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. כַּמָּה הִיא מְנִיקַתּוּ. שְׁתֵּי שָׁנִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. שְׁמוֹנָה עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי אָבִין. בִּשְׂכַר מֵנִיקָה שָׁנוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כל צרכו. בתינוק שתי שנים או שמנה עשר חדש לר' יהודה ובאב כל ימי חייו:
לאחר מיתה. ששימשתו או הניקתו ומת אפי' הניקתו או שימשתו שעה אתת כבר נתקיים התנאי והא דנקט בר' חייא באב בחייו לישנ' דכל צרכו ולאחר מיתה לא כל צרכו לאו דוקא דהא לדידיה אין חילוק באב בין בחיים בין לאחר מיתה דהכא והכא כל צרכו מיקרי דכי שימשתו שעה א' ומת היינו כל צרכו אלא משום פלוגתא דר''ל נקט לה דאמר אפי' בחייו שעה א' סגי:
אפי' לא הניקתו כל צרכו. כלומר דלא תימא זמן הראוי להנקה קאמר וכמי שפירש כך וכך שנים ואם מת תוך הזמן הראוי לכך לא הוי גט הילכך קמ''ל דכיון שלא פירש זמן קצוב כמו שפירש שתשמשנו ושתניקנו כל זמן שצריך לו קאמר:
רשב''ל. סבר כל סתם כמפרש יום א' או אפי' שעה אחת דמי והילכך אפי' בחייו בשעה א' סגי:
לאחר מיתה אפי' לא שמשתו ולא הניקתו כלום. שמת קודם ששימשתו או הניקתו דכיון שהתנה עליהם סתם לא הקפיד אלא כל זמן שצריך לו ולא איכוין אלא לרווחא וכל שאינו צריך אינו מעכב שלא התנה מתחלה בכך:
מתני' פליגא על ריש לקיש. דהא קתני ב' שנים ואמאי קאמר אפי' שעה אחת:
בשכר מניקה שנו. כלומר לא דמתני' מיירי שהתנה עמה על מנת שתניקי את בני אלא בהתנה עליה ע''מ שתתן שכר מניקה להניק את בנו דבהא איכא למימר לצעורה קא מכוין דהוי ליה כאלו התנה עמה ע''מ שתתן לו מאתים זוז ובדוקא התנה שתתן שכר זמן הנקת הבן דהיינו שתי שנים לרבנן וי''ח חדש לר' יהודה:
אף בקידושין כן. אם אמר הרי את מקודשת כו' לרבן שמעון בן גמליאל יכולין אביו או אחיו לקיים התנאי כדי לזוקקה לחליצה או לייבום:
גמ' והיא פטורה מן החליצה ומן היבום. דקסבר תנאה הוי דקי''ל כל האומר ע''מ כאומר מעכשיו דמי וה''ק מעכשיו יהא גט ע''מ שתתקיימו התנאי והילכך יכולה לקיים התנאי אפי' אחר מיתה ונותנת לאביו או לאחיו כדי לפטור עצמה מן החליצה ומן היבום:
משנה: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי כַּמָּה הִיא מְנִיקַתּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב הֲרֵי זֶה גֵט. עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים וְעַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי שְׁתֵּי שָׁנִים. מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁאָמַר הָאָב אֵי אֶפְשִׁי שֶׁתְּשַׁמְּשֵׁנִי שֶׁלֹּא בְהַקְפָּדָה אֵינוֹ גֵט. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּזֶה גֵּט. כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כָּל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִמֶּנָּה הֲרֵי זֶה גֵט.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' כמה היא מניקתו. כלומר כמה היא זמן היניקה שאם הניקתו אפי' יום אחד בזה הזמן נתקיים התנאי וכמ''ד בבבלי כל סתם שלא קבע זמן כמה תשמש את אביו וכמה תניק את בנו כמפרש יום אחד בלבד דמי:
שתי שנים. ולענין לשמש את אביו כל ימי חייו הוי זמן:
שמנה עשר חדש. ואם הניקה אותו אחר ששלמו ב''ש לרבנן וי''ח חדש לרבי יהודה אין זו יניקה ולא נתקיים התנאי ואין הלכה כר' יהודה:
מת הבן. ולא הניקתו או שמת האב ולא שמשתו ה''ז גט דכיון שלא קבע זמן לאו לצעורה אכוין בתנאו אלא להרוחה דידיה והא לא איצטריך ואם היה יודע שימות אביו או בנו לא היה מתנה:
שלא בהקפד'. אע''פ שהוא שלא בהקפדה שלא הכעיסתו ואין העכבה ממנה אינו גט וכ''ש אם היה בהקפדה:
כזה גט. הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה ממנה ואין הלכה כרשב''ג:
מעשה בצידן. בבבלי מפרש חסורי מחסרא והכי קתני ואם אמר לה על מנת שתתן לי איצטליתי ואבדה איצטליתו דוקא קאמר לה רשב''ג אומר תתן לו דמיה שלא נתכוין הבעל אלא להרווחא דידיה ומעשה נמי בצידן כו' ואמרו חכמים תתן לו את דמיה ואין הלכה כרשב''ג:
בתוך ל' יום מגורשת. מהו דתימא לאו קפידא הוא אלא לזרזה קא אתי קמ''ל:
מתני' הרי זו מגורשת ותתן. מגורשת מעכשיו משעת קבלת הגט וחייבת ליתן מה שהתנה עמה ואם אבד הגט או נקרע קודם שתתן אינה צריכה גט אחר:
אָמַר רִבִּי יוּדָן. בְּשֶׁאָֽבְדָה בְּאוֹנֶס אֲנָן קַייָמִין. עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּמַתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת פָּטוּר מִן הַשְּׁבוּעָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וָכָא אֲתִינָן מִיתְנֵי שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת פָּטוּר מִן הַשְּׁבוּעָה. אֶלָּא כְּשֶׁאָֽבְדָה בִּפְשִׁיעָה אֲנָן קַייָמִין. דָּמִים עָשׂוּ אוֹתָהּ בְּאִיצְטָלִית. רַבָּנִן אָֽמְרִין. אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ מִשּׁוּם תְּנָאֵי גִיטִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
רבנין אמרין. כלומר ולחכמים דפליגי עליה דרשב''ג קסברי אחת זו ואחת זו בין שנאבדה בפשיעה בין באונס הכא משום תנאי גיטין נגעו בה והילכך דוקא איצטלית צריכה שתתן לו:
אלא בשאבדה בפשיעה אנן קיימין. ומדינא חייבת לשלם וקסבר רשב''ג דמים עשו אותה כאיצטלית ואם נותנת דמיה פטורה:
וכא אתינן מיתני שומר חנם להיות פטור מן השבועה. בתמיה וכי מה שייך הכא לומר דנפטרת משבועה משום דכמתנה הוי הרי דמים משלמת היא לו:
בשאבדה באונס אנן קיימין. הא דקתני אם אבדה איצטליתו תתן לו את דמיה בשנאבדה באונס עסקינן דקס''ד דמים לאו כאיצטלית הן ואם בפשיעה אבדה חייבת להעמיד לו איצטלית אחרת והילכך מוקי לה באונס דמדינא פטורה אלא דהכא משום דבעיא לקיומי לתנאי' ותתן לו את דמיה והא דלא מחייבינן לה שבועה שלא פשע' משום דעשו אותה כהא דתנינן בסוף פרק השוכר את הפועלים מתנה ש''ח להיות פטור מן השבועה וה''נ כאלו התנה עמו מתחילה שתפטור מן השבועה דתקנת חכמים היא גבי אשה:
הלכה: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז כול'. תַּנִּי. לֹא הִסְפִּיקָה לִיתֵּן עַד שֶׁמֵּת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. תִּינָּתֵן לְאָבִיו וּלְאָחִיו וְהִיא פְטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם. אַף בְּקִידּוּשִׁין כֵּן. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לֵיךְ מָאתַיִם זוּז. וְלֹא הִסְפִּיק לִיתֵּן עַד שֶׁמֵּת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אָבְיו וְאָחִיו נוֹתְנִין לָהּ וְהִיא זְקוּקָה לַחֲלִיצָה וּלְיִיבּוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כל צרכו. בתינוק שתי שנים או שמנה עשר חדש לר' יהודה ובאב כל ימי חייו:
לאחר מיתה. ששימשתו או הניקתו ומת אפי' הניקתו או שימשתו שעה אתת כבר נתקיים התנאי והא דנקט בר' חייא באב בחייו לישנ' דכל צרכו ולאחר מיתה לא כל צרכו לאו דוקא דהא לדידיה אין חילוק באב בין בחיים בין לאחר מיתה דהכא והכא כל צרכו מיקרי דכי שימשתו שעה א' ומת היינו כל צרכו אלא משום פלוגתא דר''ל נקט לה דאמר אפי' בחייו שעה א' סגי:
אפי' לא הניקתו כל צרכו. כלומר דלא תימא זמן הראוי להנקה קאמר וכמי שפירש כך וכך שנים ואם מת תוך הזמן הראוי לכך לא הוי גט הילכך קמ''ל דכיון שלא פירש זמן קצוב כמו שפירש שתשמשנו ושתניקנו כל זמן שצריך לו קאמר:
רשב''ל. סבר כל סתם כמפרש יום א' או אפי' שעה אחת דמי והילכך אפי' בחייו בשעה א' סגי:
לאחר מיתה אפי' לא שמשתו ולא הניקתו כלום. שמת קודם ששימשתו או הניקתו דכיון שהתנה עליהם סתם לא הקפיד אלא כל זמן שצריך לו ולא איכוין אלא לרווחא וכל שאינו צריך אינו מעכב שלא התנה מתחלה בכך:
מתני' פליגא על ריש לקיש. דהא קתני ב' שנים ואמאי קאמר אפי' שעה אחת:
בשכר מניקה שנו. כלומר לא דמתני' מיירי שהתנה עמה על מנת שתניקי את בני אלא בהתנה עליה ע''מ שתתן שכר מניקה להניק את בנו דבהא איכא למימר לצעורה קא מכוין דהוי ליה כאלו התנה עמה ע''מ שתתן לו מאתים זוז ובדוקא התנה שתתן שכר זמן הנקת הבן דהיינו שתי שנים לרבנן וי''ח חדש לר' יהודה:
אף בקידושין כן. אם אמר הרי את מקודשת כו' לרבן שמעון בן גמליאל יכולין אביו או אחיו לקיים התנאי כדי לזוקקה לחליצה או לייבום:
גמ' והיא פטורה מן החליצה ומן היבום. דקסבר תנאה הוי דקי''ל כל האומר ע''מ כאומר מעכשיו דמי וה''ק מעכשיו יהא גט ע''מ שתתקיימו התנאי והילכך יכולה לקיים התנאי אפי' אחר מיתה ונותנת לאביו או לאחיו כדי לפטור עצמה מן החליצה ומן היבום:
משנה: 43a הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת וְתִתֵּן. עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מִכָּן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם אִם נָֽתְנָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם מְגוֹרֶשֶׁת וְאִם לָאו אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַעֲשֶׂה בְצַייְדָן שֶׁאָמַר אֶחָד לְאִשְׁתּוֹ הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי אִיצְטָֽלְיָתִי וְאָֽבְדָה אִיצְטָֽלְיָתוֹ וְאָֽמְרוּ חֲכָמִים תִּתֵּן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' כמה היא מניקתו. כלומר כמה היא זמן היניקה שאם הניקתו אפי' יום אחד בזה הזמן נתקיים התנאי וכמ''ד בבבלי כל סתם שלא קבע זמן כמה תשמש את אביו וכמה תניק את בנו כמפרש יום אחד בלבד דמי:
שתי שנים. ולענין לשמש את אביו כל ימי חייו הוי זמן:
שמנה עשר חדש. ואם הניקה אותו אחר ששלמו ב''ש לרבנן וי''ח חדש לרבי יהודה אין זו יניקה ולא נתקיים התנאי ואין הלכה כר' יהודה:
מת הבן. ולא הניקתו או שמת האב ולא שמשתו ה''ז גט דכיון שלא קבע זמן לאו לצעורה אכוין בתנאו אלא להרוחה דידיה והא לא איצטריך ואם היה יודע שימות אביו או בנו לא היה מתנה:
שלא בהקפד'. אע''פ שהוא שלא בהקפדה שלא הכעיסתו ואין העכבה ממנה אינו גט וכ''ש אם היה בהקפדה:
כזה גט. הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה ממנה ואין הלכה כרשב''ג:
מעשה בצידן. בבבלי מפרש חסורי מחסרא והכי קתני ואם אמר לה על מנת שתתן לי איצטליתי ואבדה איצטליתו דוקא קאמר לה רשב''ג אומר תתן לו דמיה שלא נתכוין הבעל אלא להרווחא דידיה ומעשה נמי בצידן כו' ואמרו חכמים תתן לו את דמיה ואין הלכה כרשב''ג:
בתוך ל' יום מגורשת. מהו דתימא לאו קפידא הוא אלא לזרזה קא אתי קמ''ל:
מתני' הרי זו מגורשת ותתן. מגורשת מעכשיו משעת קבלת הגט וחייבת ליתן מה שהתנה עמה ואם אבד הגט או נקרע קודם שתתן אינה צריכה גט אחר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source